בלאופרנקיש: הענב האדום של מרכז אירופה
בלאופרנקיש (Blaufränkisch) הוא הענב האדום הגדול של מרכז אירופה, והזן שמאחורי כמה מהיינות האדומים הטובים של אוסטריה. הוא מלא תבלין ופרי יער, גופו קל עד בינוני, והוא מראה היטב מאיזו קרקע הוא בא. רבים עדיין לא מכירים אותו, בין השאר כי כמעט בכל מדינה קוראים לו אחרת.
ענב אחד, הרבה שמות
פירוש השם הוא "הפרנקוני הכחול". בימי הביניים כינו Fränkisch את הזנים הנחשבים, בניגוד לזנים ה"הוניים" הפשוטים יותר, ולכן השם מעיד קודם כול על מעמד ולא על מקום. בשמו הנוכחי הוא מתועד לראשונה ב-1862, בתערוכה בווינה, אבל הוא כנראה ותיק בהרבה.
בהונגריה הוא Kékfrankos, תרגום של אותו שם. בגרמניה הוא Lemberger, בצ׳כיה, בקרואטיה ובסרביה Frankovka, בסלובקיה Frankovka Modrá ובסלובניה Modra Frankinja. זמן רב גם חשבו בטעות שהוא קרוב של גאמה. ואגדה הונגרית מספרת על חיילי נפוליאון, שרק תמורת הפרנקים ה"כחולים" והיקרים קיבלו מהיינן המקומי את היין הטוב. יפה, אבל אגדה.
מאיפה הוא בא
מחקר גרמני מ-2016 מצא שמקורו כנראה בשטיריה התחתית, היום Štajerska שבסלובניה, ושהוריו הם Blaue Zimmettraube והזן הלבן העתיק Heunisch, הוא Gouais Blanc. ב-2022 הוצעה גם השערה אחרת, שמצביעה על Thermenregion, מדרום לווינה.
גם השמות הגרמניים מספרים את הדרך. Lemberger הוא על שם Lemberg שבשטיריה התחתית, משם יצאו גפנים לגרמניה ב-1877, ו-Limberger על שם הכפר Limberg ליד מייסאו, באוסטריה התחתית. ולזן יש גם צאצא מפורסם: ב-1922 הכליא אותו פריץ צווייגלט עם סן לורן, וכך נולד צווייגלט, הזן האדום הנפוץ ביותר באוסטריה.
בכרם ובכוס
הגפן מנצת מוקדם ומבשילה מאוחר, ולכן היא צריכה עונה ארוכה, וכפור באביב עלול לפגוע בה. בזכות הקליפה העבה היא עומדת יפה בסופות גשם, היא עמידה לקור החורף ומסתדרת היטב עם גיר.
בכוס תמצאו דובדבן ופירות יער, פלפל ותבלינים, נגיעה אדמתית, חומציות חיה וטאנין מהודק. הבקבוקים הטובים מתפתחים יפה לאורך שנים. יינני האזור אוהבים להשוות אותו לפינו נואר, כי גם הוא מבחין בין כרמים שכנים. דורלי מור, יינה מקרנונטום, קוראת לו "מתרגם של הטרואר".
אוסטריה: הדרך אל יין הכרם
יותר מ-90% מהבלאופרנקיש של אוסטריה גדל בבורגנלנד, על כ-2,500 עד 3,000 הקטר (המקורות חלוקים), והוא הזן האדום השני בארץ אחרי צווייגלט. אחרי מלחמת העולם השנייה גידול מתועש ויבולים גבוהים הניבו אדומים דלים וחומציים. המפנה הגיע אחרי שערוריית 1985: ב-1986 בצר ארנסט טריבאומר מרוסט את כרם Mariental, יין שנחשב עד היום לאבן דרך.
בשנות ה-90 עבר הזן לסגנון גדול, עם מיצוי חזק ועץ חדש. בשנות האלפיים, בעקבות יקבים כמו Moric של רולנד וליך, המטוטלת חזרה: פחות התערבות במרתף ויותר ביטוי של הכרם הבודד. המדריך לבורגנלנד ואגם נויזידל.
חמישה אזורים, חמישה סגנונות
מיטלבורגנלנד: "ארץ הבלאופרנקיש". על קרקעות חמר כבדות נולדים כמה מהיינות העוצמתיים ביותר, עם טאנין מוצק ויכולת יישון.
אייזנברג: בדרום, באקלים קריר יותר ועל צפחה עשירה בברזל. מכאן מגיעים כמה מהיינות המתובלים והפיקנטיים ביותר של הזן.
לייטהברג: במדרונות רכס הלייטה, על גיר וצפחה ולעיתים בגובה. היינות קלים יותר, חומציים ומאופקים. כאן עובדים בין היתר זומר וניטנאוס.
אגם נויזידל: האקלים החם וההשפעה של האגם נותנים יין עשיר ובשל יותר. גולס, בית של כמה מהיקבים שלנו, נמצאת כאן.
קרנונטום: באוסטריה התחתית, על מדרונות Spitzerberg ועל גיר חולי, עם כמה מהיינות האלגנטיים והמתוחים של הזן.
מעבר לגבולות
הונגריה: כאן גדל קרוב למחצית הבלאופרנקיש בעולם, כ-8,000 הקטר, והוא הזן הנטוע ביותר בארץ. Sopron, שנמשכת מהגדה ההונגרית של אגם נויזידל, נחשבת לבירה שלו, והוא גם מרכיב מרכזי ב-Egri Bikavér, "דם השור" של אגר.
גרמניה: כמעט 2,000 הקטר של Lemberger, כמעט כולם בוורטמברג, ושם הוא נוטה להיות רזה יותר.
צ׳כיה, סלובקיה וסלובניה: בצ׳כיה ובסלובקיה הוא הזן האדום הנטוע ביותר. המדריך למורביה. ובגבעות Štajerska, אולי ארץ הולדתו, הוא נותן יינות צעירים ורעננים, גם אצל וינו גרוס.
איך שותים
בלאופרנקיש קליל, כמו רבים מהיינות של הדור החדש, טוב במיוחד כשמגישים אותו צונן, ב-14–16 מעלות. יין אדום צונן: המדריך. הוא הולך טוב עם בשר ציד ובשר על האש, ירקות עם הרבה עשבי תיבול, פסטה וגבינות חריפות, והחומציות שלו עוזרת גם למנות שמנות.
אחד־עשר בקבוקים עם בלאופרנקיש
שאלות נפוצות
30.10.2026