מעבר לטעם: עולם המרקמים ביין
שני יינות יכולים להריח כמעט אותו דבר ולהרגיש אחרת לגמרי. אחד גולש בפה כמו משי, השני נאחז בחניכיים כמו תה חזק. ההבדל הזה הוא המרקם, והוא החלק בטעימה שהכי קשה למצוא לו מילים. במדריך הזה: מאיפה המרקם בא, אילו מילים מתארות אותו, ומה גילינו כששמנו את כל 62 היינות שלנו על מפה אחת.
מרקם הוא מגע, לא טעם
הלשון מזהה חמישה טעמים: מתוק, חמוץ, מר, מלוח ואומאמי. כל השאר, מה שמרגישים כשהיין זורם, נאחז או מתפוגג, מגיע מאותם עצבים שמרגישים לחץ, חום וחיספוס. לכן קל להתבלבל: "יבש" יכול לתאר יין בלי סוכר, שזה טעם, או את התחושה שהפה מתייבש אחרי לגימה, שזה מרקם.
הטאנין הוא הדוגמה הטובה ביותר. הוא כמעט לא מורגש כטעם. הוא נקשר לחלבונים ברוק, הרוק מאבד את החלקלקות שלו, והפה מרגיש מחוספס ויבש. זו הסיבה שאחרי יין אדום צעיר השיניים מרגישות כמו אחרי כוס תה שחור שעמד יותר מדי.
שישה דברים שבונים את המרקם
טאנין. מגיע מהקליפות, מהחרצנים, מהגבעולים ומהעץ. ככל שהמיץ שוהה יותר עם הקליפות, יש יותר ממנו, ולכן הוא נמצא ביינות אדומים ובכתומים ולא בלבנים רגילים. טאנין בשל מרגיש כמו קטיפה, טאנין ירוק כמו נייר זכוכית.
חומציות. מעוררת רוק ומחדדת את תחושת הטאנין. היא נותנת ליין מתח: יין חומצי מרגיש צר ומהודק, יין עם מעט חומצה מרגיש רחב ורך.
אלכוהול. נותן משקל וחום. בניסוי על שלושה ריזלינגים, תוספת אלכוהול הגבירה את תחושת הגוף והצמיגות בשניים מהם, ובכולם הגבירה את החום.
סוכר. מוסיף צמיגות ומעגל. גם כמה גרמים שלא מורגשים כמתיקות יכולים לרכך יין חומצי מאוד.
בועות. הפחמן הדו-חמצני נקלט בפה גם דרך תאי הטעם החמוץ, ולכן בועות מרגישות עוקצניות. בועה גסה דוקרת, בועה דקה מרגישה כמעט כמו קרם.
שמרים וזמן. כשיין שוהה חודשים על השמרים, הם משחררים לתוכו חומרים מדופן התא שמעגלים אותו ונותנים לו מרקם קרמי. במילון המושגים תמצאו את ההבדל בין שמרים דקים לשמרים מלאים. גם ויתור על סינון שומר חלק מהמרקם הזה: למה יין לא מסונן עכור.
המילים: מילון קטן למרקם
אין רשימה אחת מוסכמת, אבל אלה המילים שטועמים משתמשים בהן הכי הרבה. באוסטרליה פיתחו חוקרים "גלגל מרקם" ליין אדום, עם עשרות מונחים מסודרים לפי משפחות. עבור רוב הטעימות די בשתים-עשרה מילים:
מה גילינו כששמנו את 62 היינות שלנו על מפה
לכל יין באתר יש פרופיל טעימה, ובו דירגנו מ-1 עד 5 את הגוף ואת האחיזה, כלומר כמה היין נאחז בחניכיים ובלחיים. התחושה הזו נקראת עפיצות, והיא באה בעיקר מהטאנין. שמנו את כולם על מפה אחת:
גוף ואחיזה הם שני דברים נפרדים. הלבנים המלאים ביותר שלנו, Hirschenreyn של צילינגר ו-Côte de Flon של מרטו, מקבלים 4 בגוף ו-1 באחיזה: ממלאים את הפה בלי שום חיספוס. המשקל שלהם בא מבשלות, מאלכוהול ומזמן ארוך על השמרים, לא מטאנין.
האחיזה באה מהקליפות. רק שמונה יינות מגיעים ל-3 ומעלה באחיזה: ארבעה אדומים עמוקים וארבעה כתומים. Sic Semper Tyrannis, כתום של קוונטום ששהה שבוע על הקליפות, אוחז חזק כמו Comondor, האדום המלא ביותר שלנו. אף לבן שלא תסס עם הקליפות לא עובר את 2.
רוב היינות שלנו באמצע. 34 מתוך 62 יושבים בגוף 2 או 3 ובאחיזה 2: לא כבדים ולא דלילים, עם מגע עדין. זה הסגנון של רוב הייננים שאנחנו עובדים איתם. המרקם בא מהשמרים ומהקליפות, לא ממשקל.
המבעבעים הכי קלים. שלושת הפט נאטים של פירי מקבלים 1 בגוף ו-1 באחיזה. אצלם המרקם הוא הבועה עצמה, ומעט שמרים שנשארו בבקבוק.
מיתוס: הרגליים בכוס
הטיפות שזולגות על דופן הכוס אחרי סיבוב נקראות רגליים או דמעות, והרבה אנשים חושבים שהן מעידות על איכות או על גוף. הן לא. הן נוצרות כי האלכוהול מתאדה מהשכבה הדקה שעל הדופן מהר יותר מהמים, והשינוי במתח הפנים מושך את הנוזל למעלה עד שהוא נופל בטיפות. יותר אלכוהול, יותר רגליים. על המרקם בפה הן לא אומרות כמעט כלום.
גם הגליצרול, שמרבים לייחס לו את הגוף, משפיע פחות ממה שחושבים. ביין יבש יש בדרך כלל 4 עד 10 גרם בליטר. בניסוי משנת 1984 טועמים לא הרגישו שהיין סמיך יותר עד שריכוז הגליצרול הגיע לכ-26 גרם בליטר.
איך מתאמנים: שלוש לגימות
הדרך הטובה ביותר ללמוד מרקם היא להשוות. פותחים שלושה יינות שונים, לוגמים מכל אחד ומחזיקים אותו בפה כמה שניות. שואלים: איפה אני מרגיש אותו, בקצה הלשון, במרכז או בשוליים? הוא זורם או נאחז? מה נשאר אחרי הבליעה?
שלישייה טובה להתחלה: Pét-Nat Weiss של פירי, קליל ועוקצני; Hirschenreyn של צילינגר, מלא ומתוח בלי אחיזה; ו-Sic Semper Tyrannis, שנאחז בחניכיים. שלושה יינות, שלוש תשובות שונות לגמרי לאותן שאלות.
בפרופיל הטעימה של כל יין באתר יש גם מפת פה: איפה החומציות יושבת, מה הצורה שלה ואיך היין משתנה מהלגימה הראשונה ועד אחרי הבליעה. שווה לפתוח אותו ליד הכוס.
שישה יינות, שישה מרקמים
שאלות נפוצות
11.11.2026